פרופ' אריה אלדד (נולד ב-1 במאי 1950, י"ד באייר ה'תש"י), קצין רפואה ראשי לשעבר, פרופסור לרפואה וחבר כנסת מטעם האיחוד הלאומי.
אלדד נולד בתל אביב בשנת 1950, בן לישראל אלדד, שהיה אחד ממנהיגי לח"י, ולבתיה ושיץ-אלדד.
בשנות ה־70 היה אלדד בין מגישי תוכנית הרדיו לנוער "חתול בשק" ברשת א' של קול ישראל, שם עבד בין היתר לצידם של השחקנית עליזה רוזן והסופר דויד גרוסמן. אלדד אף כתב כמה תסכיתים והגיש אותם בקולו. בין היתר כתב והגיש את התסכית "שכרון סיני" המבוסס על חוויותיו כרופא בסיני לפני מסירתה למצרים, ומתאר את חייהם של הבדואים תושבי חצי האי. ואת התסכית "מערת השד השחור" המתאר את חדירתם של ילדים אל בין חומותיו של מנזר המצלבה המסתורי.
אלדד למד רפואה באוניברסיטת תל אביב, שם קיבל תואר דוקטור. עם סיום לימודיו התגייס אלדד לצה"ל ושירת בחיל הרפואה. ב-1997 קודם לדרגת תת-אלוף ומונה לקצין רפואה ראשי. בשנות עבודתו בצבא רכש ניסיון רב בטיפול בכוויות, מהן סבלו בעיקר לוחמי חיל השריון, והוא נחשב לאחד המומחים הגדולים בארץ ובעולם בתחום זה. אלדד זכה גם בפרס אוונס מהאגודה האמריקנית לטיפול בכוויות (American Burns Treatment Association).
בשנת 2000 השתחרר מכצה"ל, והוזמן על ידי בית החולים הדסה עין-כרם בירושלים, לעמוד בראשות המחלקה לכירורגיה פלסטית והיחידה לטיפול בכוויות בבית החולים. אלדד משמש פרופסור לכירורגיה פלסטית בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים.
אלדד חבר במספר עמותות ציבוריות, שאת חלקן הוא ייסד: מייסד ויו"ר האיגוד הישראלי לכוויות, המנהל הרפואי של מאגר העור הלאומי, פעיל באיגודים בינלאומיים למחקר וטיפול בכוויות, חבר העמותה להנצחת חללי לח"י, וחבר בחוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי.
לקראת הבחירות לכנסת השש עשרה שנערכו בשנת 2003, פרש אלדד מעבודתו בבית החולים, הצטרף למפלגת "מולדת" ושובץ בה במקום השני, אחרי בנימין אלון. רשימת מולדת התמודדה בבחירות במסגרת רשימת האיחוד הלאומי, ואלדד שובץ ברשימה זו במקום השביעי, ונבחר לכנסת. אלדד נחשב לפרלמנטר חרוץ, הגון וישר שלא מהסס לומר את דעתו. מסיבות אלה מונה ליושב ראש ועדת האתיקה.
בדעותיו הפוליטיות, אלדד שייך לציונות הרוויזיוניסטית מבית מדרשו של זאב ז'בוטינסקי. הוא מאמין בזכותם של היהודים להתיישב בכל שטחי ארץ ישראל ומתנגד נחרצות להקמת מדינה פלסטינית ממערב לירדן, מהלך שהוא מגדיר כאסו". אלדד מציע שיקום של הפליטים הפלסטינים בארצות ערב, והוא תומך בטרנספר מרצון של ערביי יש"ע לירדן וארצות אחרות.
בשנת 2005 פעל אלדד בחריפות נגד תוכנית ההתנתקות. בשלב מסוים אף העתיק את מגוריו מכפר אדומים לשא-נור, וכן בנה אתר אינטרנט שבו הוא קורא למרי אזרחי לא אלים כנגד תוכנית ההתנתקות. כמו כן, אלדד יזם הקמת ועדת חקירה פרלמנטארית שתחקור את השחיתות במוסדות השלטון ועל אף התנגדויות של חברי הכנסת בסיעות שונות, הוועדה הוקמה והחלה את עבודתה.
לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה, עם איחודן של האיחוד הלאומי והמפד"ל לרשימה אחת היא האיחוד הלאומי-מפד"ל, מוקם אלדד במקום השמיני ברשימה המשותפת.
ב-1 בפברואר 2006 הגיע יחד עם אפי איתם, אורי אריאל ובני אלון למאחז עמונה בעת הריסת תשעת הבתים. אלדד היה אחד מהפצועים באירועים, הוא התעלף וידו נשברה כיוון שהוכה על ידי השוטרים. הוא פונה לבית החולים שערי צדק ואחרי שהתאושש וידו גובסה תקף בחריפות את המשטרה והאשים את אהוד אולמרט, ראש הממשלה בפועל, בכך שהורה לשוטרים לפעול בשביל לשפוך דם למטרות תעמולת בחירות. באירוע זה נגרמו לאלדד לטענתו נזקים בידו. אלדד תבע על כך את מדינת ישראל, אך באוקטובר 2008 דחה בית משפט השלום בירושלים את תביעתו.
במסגרת הבחירות לכנסת ה-17 לקח חלק במטה ההסברה של האיחוד הלאומי-מפד"ל. אלדד הרבה בפעילות שטח ובייחוד במבצעי "פנים אל פנים" לשכנוע אנשים בביתם להצביע לרשימה המשותפת.
במהלך כהונתו בכנסת, יזם אלדד את חקיקת שורת חוקים, ובהם:
אלדד כותב החל מ-2006 מאמרי דעות לעיתון מעריב ולאתר nrg.
אלדד ידוע ביושרו, ניקיון כפיו ומלחמתו בשחיתות השלטונית. בכנסת ה-16 הוא עמד בראש ועדת האתיקה. בשנת 2007 זכה באות אביר איכות השלטון המוענק על ידי התנועה לאיכות השלטון, ובספטמבר 2008 קיבל את אות אומ"ץ.
ב-4 בנובמבר 2008 הודיע אלדד שירוץ לכנסת ה-18 בראשות מפלגת "התקווה". ב-9 בדצמבר נבחר לעמוד בראש המפלגה. ב-28 בדצמבר התאחדה מפלגת התקווה עם האיחוד הלאומי, מפלגת מולדת וארץ ישראל שלנו לרשימת האיחוד הלאומי-מולדת ואלדד הוצב במקום השלישי ברשימה.
הוא מתגורר בכפר אדומים, נשוי לאליאורה, ואב לחמישה ילדים.
בתו הבכורה, קרני אלדד, היא זמרת נודעת ובעבר שימשה בתפקיד העוזרת הפרלמנטארית של חבר הכנסת אורי יהודה אריאל.